עובד במשכורת זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, ועליו ליתן הודעה מוקדמת להתפטרות בהתאם למפורט להלן: במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים – של יום אחד בשל כל חודש עבודה (לדוגמא עובד שהועסק 5 חודשים זכאי ל-5 ימי הודעה מוקדמת). מהחודש השביעי לעבודתו ועד תום שנת עבודתו הראשונה – של 6 ימים, בתוספת יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה נוסף בתקופה שאחר חצי שנה (לדוגמא עובד שהועסק 10 חודשים זכאי ל-16 ימי הודעה מוקדמת). לאחר שנת עבודתו הראשונה – של חודש ימים.
עובד בשכר יומי זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, ועליו ליתן הודעה מוקדמת להתפטרות בהתאם למפורט להלן: במהלך שנת עבודתו הראשונה – של יום אחד בשל כל חודש עבודה (לדוגמא עובד שהועסק 10 חודשים זכאי ל-10 ימי הודעה מוקדמת); במהלך שנת עבודתו השניה – של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה השנייה (לדוגמא עובד שהועסק 18 חודשים זכאי ל-17 ימי הודעה מוקדמת); במהלך שנת עבודתו השלישית – של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה השלישית (לדוגמא עובד שהועסק 30 חודשים זכאי ל-24 ימי הודעה מוקדמת); לאחר שנת עבודתו השלישית – של חודש ימים.
בהתאם לחוק, על ההודעה המוקדמת להיות בכתב ולציין את מועד כניסת הפיטורים לתוקף.
הזכות למתן הודעה מוקדמת היא קוגנטית, משמע שמעסיק אינו יכול להפחית את כמות ימי ההודעה המוקדמת אותה הוא מחויב לתת לעובד מכוח החוק. לעומת זאת, מעסיק יכול לסכם עם עובד על תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר.
מעסיק יכול לבחור לשלם לעובד חלף הודעה מוקדמת במקום לתת לעובד להמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד. כלומר, העובד יקבל תשלום אך לא יועסק בפועל.
**התכנים נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד ואינם בגדר עצה משפטית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם עורך דין**
