העסקת עובד במנוחה השבועית אסורה אלא אם יש אישור של שר הכלכלה משיקולים הקבועים בדין כגון הגנת המדינה או בטחון הגוף או הרכוש, או לשם הגנה מפני פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם חיוניים לציבור או לחלק ממנו.
ככלל, לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד (קיימים ענפים בהם שר הכלכלה יכול לאשר מנוחה קצרה יותר, כגון בתי חולים).
בעד שעות עבודה רגילות בשעות המנוחה השבועית זכאי העובד לשכר בשיעור 150% משכר שעה רגילה.
ההסדרים הקיימים לגבי עבודה במנוחה השבועית חלים גם לגבי עבודה ביום חג.
בעד שתי שעות העבודה הנוספות הראשונות בשעות המנוחה השבועית זכאי עובד לשכר בשיעור של 175% משכר שעה רגילה. ובעד שעות העבודה הנוספות שמעבר לשעתיים הראשונות זכאי עובד לשכר בשיעור של 200% משכר שעה רגילה.
קיימים צווי הרחבה, הסכמים קיבוציים וחוזים אישיים שבהם יכול להיות וקבועים לעובד תנאים טובים יותר לגבי תשלום שכר עבור עבודה ביום המנוחה.
על פי הפסיקה, בנסיבות בהן לא קדמה לעבודה במוצאי שבת הפסקה רצופה בת 36 שעות, תחשב העבודה ביום זה כעבודה במנוחה השבועית (לגבי ההפרש בין המנוחה שניתנה בפועל למנוחה שהיה זכאי העובד לקבל).
לדוגמא, עובד שסיים לעבוד ביום שישי בשעה 13:00 והתחיל לעבוד במוצאי שבת בשעה 20:00 (כלומר חלפו רק 31 שעות בין משמרת למשמרת) זכאי לעוד 5 שעות מנוחה שבועית ולכן 5 השעות הראשונות של העבודה במוצאי שבת יחשבו כעבודה ביום המנוחה והוא זכאי לקבל עבורן שכר בשיעור 150% משכר שעה רגילה.
מעסיק חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות.
לכן, ככלל, הנטל להפריך טענות עובד לגבי עבודה ביום המנוחה יוטל על המעסיק שחייב לנהל רישום בדבר שעות עבודה כדין.
**התכנים נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד ואינם בגדר עצה משפטית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם עורך דין**
