כולם יודעים שבסוף כל חודש יש פער בין סכום הברוטו המופיע בתלוש השכר לסכום הנטו המועבר לחשבון הבנק שלנו. ככלל, פער זה נובע כתוצאה מניכויים שמבצע המעסיק מהשכר, חלקם בהתאם לחובתו בהתאם לדין כגון ניכוי לטובת מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות.
לעומת זאת, קיימים ניכויים אחרים כגון "קרן מתנות", ו"קרן רווחה" שלרוב אינם מותרים על פי חוק. בפועל, חשוב לזכור שתלוש השכר שלנו אינו ארנק זמין ממנו יכול המעסיק לנכות כל סכום.
ככלל, חוק הגנת השכר קובע רשימה סגורה של עניינים שבגינם המעסיק יכול לבצע ניכויים משכר העובדים. כלומר, כל מה שאינו מופיע באותה רשימה אסור לבצע לגביו ניכוי מהשכר.
בהתאם, לכאורה, גם במקרה בו העובד הסכים לביצוע הניכוי בכתב (כמו בחוזה עבודה) קיימת אפשרות שבית הדין לעבודה יקבע כי מדובר בניכוי שלא כדין בנסיבות בהן הניכוי המוסכם אינו מופיע ברשימה המותרת על פי חוק.
ניכויים מהשכר המבוצעים לכלל העובדים יכולים להוות עילה מתאימה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המעסיק ובעבר אישרו בתי הדין לעבודה תובענות ייצוגיות כנגד מעסיקים בגין ביצוע ניכויים שלא כדין בעילות שונות.
חוק הגנת השכר מתיר למעסיק לנכות משכר העובד החזר חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה.
מעסיק אינו יכול לנכות קנס משכר העובד ללא קבלת הסכמתו לכך מראש ובכתב. הדבר נכון גם לגבי קנסות של חוסרים מהקופה או נזק שהעובד גרם במקום העבודה. יחד עם זאת, אם יוכל המעסיק להוכיח שהעובד גרם לו נזק הוא יוכל לתבוע אותו מהעובד (להבדיל מניכוי הסכום משכרו).
**התכנים נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד ואינם בגדר עצה משפטית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם עורך דין**
